דמיון | יצירה | חינוך
ארבעה ריבועים
לוּ יָכֹלְנוּ לִבְחֹן מִקָּרוֹב אֶת הַיָּם,
לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה שָׁם בְּתוֹךְ הַגַּלִּים,
מִסָּבִיב לְאַצּוֹת וּלְדָגִים עִם שָׂפָם,
הֲמוֹנֵי טִפְּטִיפּוֹת הָיִינוּ מְגַלִּים.
סיפורה של הטיפה טיפית הוא קודם כל סיפור הרפתקה: לטיפית נמאס מהסביבה המוכרת, והיא יוצאת למסע אל הלא-נודע. בדרך היא פוגשת חברות חדשות, מקבלת החלטות קשות ואפילו עוזרת לקיפוד או שניים…
בנוסף לכל זה, טיפית מספרת לנו את סיפורו המרתק של מחזור המים. טיפית חייה בים, מתאדה ועולה לשמים, יוצרת ענן עם חברותיה הטיפות ומורידה גשם על האדמה. וכך, קוראות וקוראי הספר שיצטיידו בסקרנות בריאה, יוכלו ללמוד על תופעת הטבע הנפלאה הזאת.
הספר נולד באפריל 2020, בזמן סגר הקורונה, כשהפעלתי ביחד עם עוד חברה שעות סיפור מקוונות בהתנדבות. מהר מאוד מיצינו את מלאי הספרים המוגבל שהיה בבתים שלנו, והתחלתי במרדף אינטנסיבי אחרי כל ספרי הילדים ברדיוס 500 מטר מהבית שלי. עם דמיון מוצף בסיפורים, העזתי גם אני לכתוב אחד למען ילדי הקבוצה. אבל אי אפשר להקריא ספר בלי תמונות… וכך נוצרו האיורים מציוד היצירה שהיה לי בבית.
מאז שאני זוכר את עצמי, לא הייתי צייר גדול. בגן הייתי יוצא מהקווים, ומהר מאוד הבנתי שצבעי פנדה מתאימים יותר לשיגור על חברי לקבוצה מאשר לציור על דף טיוטה. בהמשך גם הגיעו האבחונים להפרעות קשב ו/או דיסגרפיה ולמרות שהייתי מרותק מהיכולת ליצור משהו יפה יש מאין, האמנתי שהיא שמורה רק לאחרים ולא לעצמי. אבל עם הזמן הבנתי שציור זה לא רק מהיד, אלא גם מהלב, והתחלתי למצוא דרכים לעקוף את מגבלותיי וליצור סגנון שמתאים לי. הרקעים הגסים מצבעי פסטל והדמויות שנוצרו בעבודת יד מגזרי נייר הם חלק מהסיפור בדיוק כמו המילים, ואני מקווה לעודד אחרים להעז בשלב הרבה יותר מוקדם ממה שאני העזתי.